פסק-דין בתיק ע"א 4341/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת איילת דגן) בת"א 1660/05 מיום 14.3.07 לפיו חוייב המשיב, בין היתר, לשלם למערער פיצויים בגין לשון הרע בסכום של 20,000 ש"ח .

2.         המשיב, עורך דין במקצועו, פרסם לשון הרע על המערער, המכהן כראש המועצה המקומית סאג'ור, במכתב בו פירט כלפיו טענות חמורות אותו שלח אל שר הפנים וכן לעוד 13 נמענים הנושאים במשרות בכירות ברשויות השלטון, ובהם היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה ומבקר המדינה.

            בין היתר טען המשיב במכתבו כי המערער חשוד בעבירות מרמה והונאה, וכדברי השופטת קמא, הוא כלל "האשמות למעשים חמורים מאין כמותם שעניינם חשדות להעדפת קרובי משפחה, ויתור על ארנונה לבן של התובע, ... ", ועוד, וכן שותפות בקנוניה לפיה תוגש תביעה נגד המועצה, זו לא תתגונן, ויינתן פסק דין המחייבה בסכומים גבוהים, ללא הגנה.

3.         בדיון מיום 13.3.07 הודיע המשיב כי אינו חפץ בשמיעת התובענה, וכי הוא שלח ביום 5.2.06 מכתב לשרת הפנים וכן לתובע ולשאר המכותבים "בו חזרתי בי מכל מה שנאמר במכתב ההוא וכן הבעתי את התנצלותי העמוקה בפני התובע וחזרתי בי מכל מה שיוחס לו במכתב."

            לאור זה ביקש המשיב כי  בית המשפט יתחשב בכך בבואו לפסוק בתובענה.

4.         המערער אישר בבית המשפט את נכונות טענותיו בתובענה ובתצהיר, צירף אישור של המשטרה בדבר סיום החקירה (ת/1) וכן את אישור הפרקליטות (ת/2), והסביר כי "הנתבע במעשיו גזל ממני את הכבוד ואת הפרנסה במכתב המכפיש שלו."

            ב"כ המערער סיכם לאחר מכן את טענותיו בפני בית המשפט קמא,  הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב, וביקש לקבל במלואה את התביעה, כפי שהוגשה, על שתי העתירות שבה: חיובו של המשיב לשלם למערער פיצויים בסכום של 500,000 ש"ח, ולחילופין בסך של 100,000 ש"ח וכן בהוצאות ראויות עונשיות ולדוגמא, וכן ליתן נגדו צו לפי סעיף 9(ב) לחוק לשון הרע המורה לו לפרסם הכחשה של לשון הרע שבמכתב וגם/או פרסום על חשבון המשיב, במקום במידה ובצורה כפי שיקבע בית המשפט.

            המשיב סיכם את טענותיו והסביר לבית המשפט קמא כי ציפה לשמוע, לאחר התנצלותו, דברים אחרים מאת ב"כ המערער, וכן הביע את רצונו "לחזור להיות בקשר משפחתי עם התובע."

5.         כב' השופטת דגן ראתה בחומרה את לשון הרע האמורה; כתבה כי לא מדובר בפרסום בתום לב; הדגישה את החומרה שבפגיעה במערער, איש ציבור שנאלץ לעבור חקירות בעקבות המכתב המשמיץ, ואף הטילה ספק בכנות ההמשיב, שהתנצל לראשונה ביום הדיון. "לא מן הנמנע", כך כתבה, "שההתנצלות היא מס שפתיים וללא כוונה אמיתית וזאת לאחר שהנתבע נוכח בהגישו תצהיר שכולו עדות שמיעה ולא הגיש עדות נוספת, (כי) לא יוכל להוכיח את טענות ההגנה ...".  כמו כן איזכרה השופטת דגן כי בתיק אחר של הוצאת דיבה על ידי המשיב, בו הבטיח להתנצל, "לא התבייש הנתבע להגיד שבכלל לא התכוון מלכתחילה לקיים את מה שהתחייב בהסכם."

            מנגד, ציינה כב' השופטת דגן לזכותו של המשיב, את חזרתו מהגנתו ואת נכונותו להודות בכך שכל האמור בתצהירו אינו נכון, דבר שהביא לחסכון בזמנו של בית המשפט.

            בהתחשב בכל אלה, קבעה הערכאה הראשונה כי הסכום הראוי לפיצוי ללא הוכחת נזק יעמוד ע"ס 20,000 ש"ח. כמו כן חייבה הערכאה הראשונה את המשיב "לשלוח את התנצלותו, בצירוף פסק דין זה, לכל אחד מהמכותבים על המכתב המשמיץ מיום 22.3.05 בדואר רשום עם אישור מסירה" תוך 30 יום ממועד מתן גזר הדין. עוד הורתה כי "בגין כל יום איחור בביצוע האמור ביחס לשליחת המכתבים ואישורי המסירה, ישלם הנתבע לתובע סך 100 ש"ח."

            כמו כן חייבה השופטת דגן את המשיב לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ.

6.         המערער טוען כי הפיצוי שנפסק אינו אלא בבחינת "סכום סמלי ומביש", לנוכח חומרת מעשיו של המשיב והפגיעה הקשה שנגרמה למערער. מוסיף ב"כ המערער כי בית המשפט קמא לא נימק מדוע נקב דווקא בסכום האמור, וכי היה עליו לפסוק סכום גבוה בהרבה ממה שנפסק, הכל ללא הוכחת נזק, כפי סמכותו שבסעיף 7א של חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, האומר:

 7א. פיצוי ללא הוכחת נזק

(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע.רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.

(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

(ה) הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי;לענין סעיף קטן זה -